גזר דין בתיק ת"פ 23617-04-13

1.       הנאשם הורשע על-פי הודייתו בביצוע שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").         

2.       מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 6.4.2013, בשעה 12:00 או בסמוך לכך, בצומת כיכר שטראוס בעכו, הבחין הנאשם בישישה ילידת 1932 (להלן: "המתלוננת"), שנשאה על כתפה תיק. בתיק היו ארנק, טלפון סלולארי, מפתחות, מסמכים וחפצים אישיים. לאחר שגמלה בליבו ההחלטה לגנוב מהמתלוננת את התיק על תכולתו, התקרב הנאשם לעברה מאחור, משך בכוח את התיק אשר היה תלוי על כתפה. המתלוננת התנגדה בכך שהרימה את ידה, אך הנאשם משך את התיק בחוזקה, נטל אותו והחל לברוח לכיוון בית העלמין הסמוך.

          בהמשך לאמור לעיל, רדפו עוברי אורח אחר הנאשם ותפסו אותו, כאשר הארנק של המתלוננת בחזקתו. הנאשם הוביל את עוברי האורח אל התיק שנזרק על-ידו כ- 15 מטרים מהמקום בו נתפס.        

3.       לאחר הודייתו, ועל פי בקשת סנגורו והסכמת ב"כ המאשימה, הוריתי על הפנייתו של הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו, בטרם שמיעת הטיעונים לעונש.      

תסקיר שירות המבחן

4.       מתסקיר שירות המבחן מיום 8.7.2013, עולה כי מדובר בנאשם בן 27, רווק, אשר סיים 12 שנות לימוד, התגורר בבית הוריו ושמר על מסגרת תעסוקתית יציבה עד למועד מעצרו. הנאשם שירת שירות צבאי מלא כלוחם בחיל ההנדסה, והשתתף במלחמת לבנון השניה, במהלכה נחשף למראות קשים וחווה תחושות כעס ופחד. הנאשם חש סיפוק משרותו הצבאי, שהיווה מקור לגאווה גדולה להוריו. כחודש לאחר שחרורו מהצבא, החל לצרוך סמים קשים מסוג הירואין, לדבריו בעקבות התחברותו לחברת שוליים עבריינית.

5.       בהתייחס לעבירה נשוא כתב האישום, הביע הנאשם בפני קצינת המבחן נטילת אחריות וחרטה על מעשיו. שירות המבחן ציין כי הנאשם עבר הליך גמילה במסגרת צו מבחן  למשך 18 חודשים, במהלכו סיים בהצלחה שהות באשפוזית טמרה ועבר ישירות ממנה להמשך הליך גמילה בקהילה טיפולית. בקהילה זו שהה הנאשם כחצי שנה, אך עזב על דעת עצמו בחודש יוני 2010. קצינת המבחן ציינה מפי העו"ס בקהילה כי כשבועיים לפני עזיבתו הותקף הנאשם על-ידי אחד המטופלים בקהילה, וככל הנראה אירוע זה הוביל להחלטתו לעזוב.

עוד עולה מהתסקיר כי חודשים אחדים עובר למעצרו בגין העבירה בתיק זה, החל הנאשם לבלות עם חברים, תחילה אגב צריכת אלכוהול ובהמשך חזר לצרוך סמים. לדבריו הוא מימן את הסמים ממשכורתו מספר חודשים עד שנגמרו לו מקורות המימון. במקביל, משנודע להוריו על חזרתו לשימוש בסמים, הם דרשו ממנו לעזוב את הבית ולחזור להליך גמילה. הנאשם תיאר כי בשלב זה הסתובב מספר לילות ברחוב ואז ביצע את העבירה הנדונה.         

הנאשם הביע בפני שירות המבחן רצון לחזור להליך גמילה בקהילה טיפולית, שכן הוא מבין כיום שקטיעת ההליך הטיפולי לא אפשרה הפנמת שינוי דפוסי ההתנהגות ומניעת חזרה לשימוש בסמים. הנאשם הדגיש כי הוא עזב את הקהילה על רקע משבר רגשי שחווה עם מטופל אחר ולא בשל חזרתו לשימוש או קושי לעמוד בדרישות המסגרת. לחילופין בקש הנאשם לאפשר לו לעבור הליך גמילה בין כותלי בית הכלא במסגרת מאסרו.

6.       שירות המבחן ציין בסיכום התסקיר כי התרשם מצעיר נעים הליכות, רציני, מופנם, המתקשה לבוא במגע עם חוויות רגשיות כואבות. ניכר כי בעיצומו של תהליך ההתבגרות הוא התחבר לחברה שולית עבריינית והתמכר לסמים. הנאשם עבר כברת דרך משמעותית, הן במסגרת הטיפולית, על אף שלא סיים את התהליך, והן במסגרת היחידה לנפגעי סמים, והצליח להתמיד בטיפול ולשמור על ניקיון מסמים תקופה ממושכת. הדבר מעיד על קיומן של כוחות ומוטיבציה פנימית לגמילה מסמים.  נוכח ההתרשמות כי מעורבות הנאשם בפלילים קשורה בעיקר לשימוש בסמים, סבור שירות המבחן כי שילובו בהליך גמילה אינטנסיבי עשוי לצמצם באופן משמעותי את רמת הסיכון להישנות התנהגותו הפלילית בעתיד.  

בנסיבות המליץ שירות המבחן לאפשר לנאשם להוכיח את כנות כוונותיו ולבדוק את יכולתו להשתלב בהליך טיפולי במסגרת טיפולית אינטנסיבית ולהתמיד בה. בהתאם לכך, נתבקשה דחיה של חודשיים לצורך מעקב אחר השתתפות הנאשם בתוכנית טיפולית ובכדי לאפשר לשירות המבחן לבוא בהמלצות אודותיו.     

טענות הצדדים

7 .      בטיעוניו לעונש עמד ב"כ המאשימה על חומרת עבירת השוד בה הורשע הנאשם, אשר פוגעת באופן קשה בתחושת הבטחון של האזרח ומחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה. בהקשר זה הפנה לכך שהעבירה בוצעה כלפי ישישה בת 81, שהלכה לתומה ברחוב בצהרי היום. העובדה שהנאשם ביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום כלפי קורבן קל ופגיע, מחייבת הטלת עונש חמור ומרתיע. בנוגע לקלות ביצוע העבירה כשיקול לחומרה הפנה ב"כ המאשימה לרע"פ 1689/04 אוראל נ' מדינת ישראל.

          ב"כ המאשימה טען כי מתחם הענישה הראוי בענייננו, בהתבסס על עקרון ההלימה, הינו מאסר בפועל לתקופה שבין שלוש לשש שנים. במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה המחייבות לטעמו החמרה, התייחס ב"כ מאשימה לתכנון שקדם לביצוע העבירה, חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, פוטנציאל הנזק שעלול היה להיות חמור יותר נוכח גילה של המתלוננת, הנזק שנגרם לתחושת הביטחון של המתלוננת, וכן העובדה שהנאשם ביצע את המעשים על רקע התמכרותו לסמים.       

לאור זאת, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף הגבוה של המתחם האמור וכן להשית עליו עונש צופה פני עתיד, ופיצוי למתלוננת. כל זאת בנוסף להפעלת עונש מאסר בן 8 חודשים בגין הרשעתו בת"פ 11215-09-09 (שלום-עכו) שיופעל במצטבר (גזר הדין ניתן ביום 16.11.2010).